למה בכלל לערוך חופה? מה רע במסיבת ריקודים לרגל "השקת הזוג"?
לטקס החופה יש משמעויות לחיי האהבה והזוגיות. החופה מקדשת מרכיבים רבים של האהבה והזוגיות, מציפה ומדייקת אלמנטים רגשיים שיש בהן תובנות והגדרות מדויקות יותר לחיים. החופה, אם נעשית נכון, בעומק וברגישות, מהווה תיקון מלכתחילה לזוגיות ולעומק יחסיהם, מוסיפה לזוגיות נדבך רוחני ורגשי עמוק, נוגעת במשמעויות החיים. לא במקרה, שרדו מרכיבים כמו הענקת טבעות, ברכות ושבירת הכוס את אלפי שנות תרבות האדם. לא בכדי, אלמנטים אלה מתקיימים בתרבויות רבות נוספות על פני כדור הארץ.
חופה טובה ומרגשת, משפיעה על כל האירוע כולו. היא יכולה להיות כזו, כשיש בה מרכיבים אמיתיים, אינטימיים, שהאהבה מותרת לשימוש ומשמשת נדבך מרכזי בטקס. כאלה המרגשים את הנישאים כמו גם את משפחתם ואורחיהם. היום, בוחרים בחופה חילונית מי שהם מסרבי רבנות או מסורביה. הרבנות הראשית לישראל מסרבת להשיא מאות אלפי זוגות, וכך מותירה אותם מחוץ ליכולת הנישואים בארץ. זוגות צעירים אלה, נאלצים, לנסוע לחו"ל להתחתן אזרחית, בעלות כספית גבוהה, ובארץ, הם בוחרים בטקס חופה חילוני. הרבה מהם בני העלייה מבריה"מ לשעבר, החשים בדרך כואבת זו, עדיין, את חבלי הקליטה שלהם לחברה הישראלית.
מי שבוחרים שלא להינשא בעזרת הרבנות, בשל היותם חילונים, ובוחרים בטקס חילוני, יכולים להינשא אזרחית בחו"ל, או להישאר כידועים בציבור, בארץ או לא לעשות דבר. מעמד הידועים בציבור, היום, זהה כמעט למעמד הנשואים, כך שהפתרון הזה מקובל וטוב.
רשם נישואים בארץ הוא מי שהרבנות הסמיכה אותו להיות כזה, כמובן שעליו להיות אורתודוקס בתפיסתו הדתית, או כמרים וקאדים בנצרות ובאסלאם. לכן, המתחתנים בחופה חילונית, אינם נחשבים נשואים פורמאלית.
יותר ויותר זוגות בארץ, מכירים בחילוניותם ובתרבותם היהודית, רוצים להיות מעורבים ולקחת אחריות על טקסי החיים שלהם. הם אינם נוטלים טקס מן המדף, מכירים בתרבות היהודית כשייכת לכל ובודאי לרוב החילוני, ומחפשים את החופה המתאימה להם ביום החשוב בחייהם.
מאת דובי אביגור