המאמר הוא חלק קטן מתזה ל M.A. וסוקר עמדות של נשים חילוניות ביחס לטקס הנישואין היהודי ולסמכות דתית או תרבותית.

"האמת איננה הדבר שאנו מגלים, אלא הדבר שאנו יוצרים" (אקזיפרי, הנסיך הקטן).

טקס הנישואין שונה בכל חברה, אנשיה הם שמעצבים את התכנים מתוך הרצון לייצג בטקס את מירב האמונות והערכים של החברה בנושא מוסד הנישואין. טקס הנישואין היהודי הוא עתיק, כבן אלפיים שנה, ובתקופת עיצובו הוא שיקף את ערכי החברה היהודית. מאז, קפא הטקס על שמריו, למעט שינויים בודדים ולא משמעותיים, וכיום הוא כבר אינו מייצג את עולם הערכים של החברה החילונית, הרואה בערך השוויון בין המינים כערך עליון בזוגיות, בניגוד לתפיסה המסורתית אשר קובעת כי האישה נקנית בכסף על ידי הגבר ויש היררכיה ברורה בבית בין הגבר לאישה. ישנם עוד ערכים מתנגשים בין ערכי אדם חילוני לערכים המיוצגים בטקס הנישואין המסורתי, אולם מאמר זה יתמקד בסוגייה המשמעותית ביותר, נושא השוויון. כיצד כלה שצועדת לקראת חופה מתמודדת עם הטקס המסורתי, אשר מנציח את נחיתותה לעומת הגבר, הבעל?

להלן ציטוטים שנלקחו מתוך ראיונות עם נשים. הנשים נחלקו לשתי קבוצות ביחס לטקס הנישואין.

הקבוצה הראשונה קיבלה את הסמכות הדתית ללא עוררין. "זה היה ברור שאנחנו עושים את זה ברבנות. טקס דתי"... לא היתה בכלל אופציה אחרת" (גלית). "אנחנו משתפים עם זה פעולה. אין ברירה. אנחנו אסירים של הדת" (אורית). מבחינתן, "אם כולם עושים את זה כנראה שצריך לעשות את זה" (גלית). "כך עושים ולנו, אישית, היו רק חוויות נעימות מהטקסים האלה"(אורית). הן מגלות אדישות או אי הסכמה שבשתיקה לתכנים "מה זה משנה מה כתוב בכתובה"? (גלית) "לא משנה לי מה היה כתוב בכתובה" (אורית). למרות שבמקום אחר הן מביעות ידע לגבי תכני הכתובה ואומרות: "מה שכתוב בכתובה זה פרימיטיבי ומגעיל" (גלית). "לא שמקובל עלי מה שכתוב שם" (אורית). על שאר הדברים שנישאו בטקס הן אומרות: "היה ארוך מידי לטעמי, עד שלא יכולתי לסבול את זה. לא כל כך התעמקנו במה שקורה שם" (גלית). אבל גם "בדברים שלו היה משהו מאד שוויוני" (אורית). אין להן שום קשר לדת או שיש להן קשר אמביוולנטי שנתפס כפרימיטיביות וקדושה גם יחד. אבל יחד עם זאת אין להן ספק שזו האופציה המוכרת היחידה עבורן. "זה לא שיש לי איזה אנטי...מה איכפת לי... אין לי שום קשר לדת"(גלית). "אני תופסת את הקדושה באמצעות סמלים של דת...זה משהו פרימיטיבי אצלי" (אורית).

ידע בתחום הדת, הוא, כנראה, משהו שמקבלים מסמכות חיצונית עליונה שיודעת מה נכון ומה טוב ולא משהו שיוצרים. נסיון להבין 'למה' לא נחשב אפשרי או חשוב. הטקס נערך בעיקר כדי לרצות את המשפחה. "אם זה משמח את ההורים שלי...מה איכפת לי" (גלית). לגבי אפשרות של טקס אלטרנטיבי הן אומרות:"אני חושבת שההורים שלי לא היו מקבלים זאת טוב" (אורית). "היה ברור לנו שהמשפחות...יקחו את זה מאד קשה" (מיכל).

הביטויים החוזרים אצל שלושתן ביחס לטקס הם: "לא משנה מה כתוב בכתובה", "לא היתה אופציה אחרת", "כך עושים כולם" ובנוסף, שלושתם הביעו חשש מתגובת בני המשפחה או צורך לרצות אותם. במקביל , אף לא אחת מהן אוהבת את מה שכתוב בכתובה:"מה שכתוב בכתובה זה פרימיטיבי ומגעיל" (גלית) , "זה לא מהווה בשבילי משהו נכון" (מיכל) , "לא שמקובל עלי מה שכתוב שם" (אורית) .

קבוצה זו נכנעה לתכתיבים חברתיים, ושלוש הנשים צעדו ליום המאושר ביותר בחייהם בידיעה כי הן עושות דבר שאינו לפי תפיסת עולמם אך לא אזרו אומץ לשנות, לצאת נגד התפיסה הלא שויוונית.

לקבוצה השנייה, יש הסתכלות אחרת על טקס הנישואין. חשוב להן כי הטקס יבטא את אישיותן היחודית וחשוב להן להשפיע על מהלך הטקס:

ביטוי אישי, ייחודיות - לשלוש הנשים ה"חדשניות" היה חשוב מאד לבטא את ייחודיותן כפי שהן רואות אותה ולשלב תכנים אישיים בטקס. " רצינו משהו פרטי משלנו... כתבנו כתובה משלנו" (תמר). "מאד אהבתי שהצלחנו לכתוב את מה שזה אומר לנו. זה מסמך שאנחנו מבינים אותו" (לירון). "היתה כתובה שאנחנו בחרנו בה...אנחנו החלטנו...אני בחרתי..."(קטי) מתוך מיבחר קיים.

אחריות, מעורבות, השפעה - בדברי שלוש הנשים ה"חדשניות" יש סימנים של מעורבות, רצון להשפיע אך בעיקר לקיחת אחריות על מה שיתרחש בטקס המשמעותי מבחינתן. "אני רוצה לשמר את הזהות כפי שאני בוחרת לשמר אותה. יש לזה משמעות מאד גדולה בעיני" (קטי). "מה שבעיני אפיין את התהליך הזה, זה משהו של עצמאות או עצמיות". "היה לי חשוב שישמעו...היינו די מעורבים" (לירון). "שני הדברים ביחד יצרו משהו טוב, הביאו אותנו לעשות בירורים ולהגיע לזה" (תמר).

הקבוצה השניה בחרה לעשות את הצעד, לשבור את קשר השתיקה ולערוך טקס המתאים לתפיסת עולמן.

כל אשה העומדת בפני חופה יכולה להחליט לאיזו קבוצה היא שייכת ולפעול בהתאם. לדעתי, אישה חילונית חייבת לקחת את האחריות על הטקס ולקבוע את התכנים שיתאימו לתפיסת עולם חילונית הומניסטית.

התרבות משפיעה על האמונות של היחיד ועל המנהגים החברתיים. כדי שתיווצר מודעות תרבותית, על בני האדם בכלל, ועל הנשים בפרט, להבין תחילה את ההשפעות שיש לתרבותם על התפיסות העצמיות שלהם. המשימה המוטלת על הנשים הישראליות היא להכיר את עצמן, לגלות משמעות בחוקי החברה ולהתנגד למקובל אם זה אינו מתאים להשקפות עולמן.

יש לחשוב על תחליפים לסמלים מיושנים שאינם עונים על הצרכים, או טוב יותר לתת "פירוש מחדש". לשנות את נקודת המבט המושגית ו/או הרגשית, אשר על פיהם פועלים בדרך כלל. כלומר, כלה צריכה לשאול מה המשמעות והערך שאני מייחסת לטקס?

לנשים חילוניות ניתנת ההזדמנות ליצור את האמת שלהן, לקחת חלק בעיצוב התרבות. כי "האמת איננה הדבר שאנו מגלים, אלא הדבר שאנו יוצרים" (אקזיפרי, הנסיך הקטן).

שלא כמו בעבר, אין מסורות וערכים מחייבים אותנו כיום. כאשר אנו מתלבטים לעתים ואיננו יודעים מה אנו רוצים, התוצאה היא שאנו מתנהגים כמו האחרים או שאנו מצייתים לרצונם של האחרים. אולי הגיע הזמן להפעיל אחריות פנימית ולהפסיק להיעזר בסמכות חיצונית לא רלוונטית, לצורך עניין פרטי כמו טקס הנישואין.

באופן פרדוכסלי, השימור מביא לשינוי. ככל שהממסד הדתי יתעקש לשמר את התכנים הישנים ולא יאפשר אלטרנטיבות , כך תגבר הדינמיקה של השינוי בדפוסים החברתיים. הקונפליקט בין הממסד לבין הפרט, ילך ויחמיר ויביא בעתיד לתוצאה הפוכה ממה שמתכוון הממסד הדתי לשמר. כך תצא התרבות היהודית נפסדת. אלא אם כן, יובילו הנשים את מהלך השינוי , משום שהן אלו הפועלות יותר למען מודעות עצמית פנימית ומכאן קצרה הדרך למודעות תרבותית.

מאת נעמי מעודד