"מה אתה עושה בשבת?" זו השאלה ששואלים אותי חברים ובני משפחה לפני היציאה לחופשת סוף השבוע. לכאורה, לחילונים יש מבחר הצעות גדול להנאה בסוף השבוע, כפי שמציעה תרצה אתר בשירה "שבת בבוקר":
"אפשר ללכת לירקון, לשוט שם בסירה,
או לטייל עד סוף הרחוב ולשוב בחזרה,
אפשר לקטוף פרחים, כאלה שלא אסור,
ואפשר ללכת עד הגן ולראות שהוא סגור"
אפשר לחשוב על אפשרויות נוספות ורבות כמו לבקר חברים ומשפחה, ללכת לבתי קפה ומסעדות, למוזיאון, לאטרקציות לילדים, או סתם לשבת בגינה ולקרוא עיתון, והיד עוד נטויה לרשימה מגוונת של אפשרויות.

אולם, למרות ההיצע הרחב והמגוון הקיים, חשים חילונים רבים כי חסר להם משהו. מה יכול להיות חסר על אף שפע רחב של אפשרויות ופעילויות ומהו המענה לצורך זה?
השבת הוא היום היחידי בשבוע שלקראתו אנו מברכים בברכה מיוחדת- שבת שלום. המילה שלום מבטאת שלמות ומנוחה, סגירת מעגל של השבוע, זמן להעצמת הנפש בחוויה גופנית ורוחנית. זה הרעיון שמאחורי הברכה.

אך נכון להיום, החברה החילונית בוחרת להגיד שלום לשבת ולהופכה לעוד יום של קניות, אוכל או מפגש חברתי, כמו גם שאר החגים היהודיים האחרים על רצף לוח השנה, בהם החילוני אינו מוצא את עצמו כחלק מהחגיגה של תרבותו ומתמקד בעיקר בתכנים של אוכל וחגיגה ואין הבדל מהותי בין החגיגות למעט סוג האוכל.
לעיתים זה מספק. עצם המפגש החברתי והאוכל הטעים הוא הנאה בפני עצמה היוצאת משגרת היום יום. הרי לא כל יום אנו נפגשים עם חברים או עם כל המשפחה ומתכנסים לארוחת או טיול מהנים.
אולם, חילונים רבים מרגישים כי החגיגה אינה שלמה, הם אוהבים את תרבותם, את הערך הסוציאלי המכונן את השבת, את האווירה המיוחדת של צוהרי יום שישי והמעבר הנעים משגרת השבוע לפינוק המנוחה והרוגע בכניסת השבת, אוהבים את השקט של שבת בבוקר, אך לעיתים מרגישים מחסור בידע ובמיומנות ליישום ותרגום תחושות אלו לפעילות משמעותית שתעצים את הנפש, שהיא היא מטרת השבת והחג.
הם רוצים תחליף לבית הכנסת, אך אינם יודעים מהו וכיצד לעשותו, וחשים גם כי אין עם מי לקיים פעילויות אלו. הקושי נובע מכך שהחברה החילונית אינה חיה במסגרת קהילתית, אלא בתאים משפחתיים, למעט ישובים קטנים או קיבוצים שבחלקם קיימת תחושת קהילתיות.
כיום יש צמא של חילונים להצטרף לקהילות ולפגוש אנשים מעניינים, אשר מאמינים באמונות משותפות, ויש ביניהם שפה משותפת הגורמת להנאה בלהיות ביחד. לכן, האתגר הגדול ביותר של החברה החילונית הוא לחזור למסגרות קהילתיות, אשר בהם כל פרט יחוש כי אישיותו מועצמת. בעבר, הפכו החילונים את רעיון בית הכנסת והקימו את בית העם. המטרה הייתה למצוא תחליף הולם לקהילתיות שקיימת בבית הכנסת אך עם תכנים מהעולם החילוני. באותם ישובים וקיבוצים קטנים ניתן לשחזר רעיון זה ולהתאסף במקומות הללו, אולם היכן יתכנסו החילונים בערים הגדולות ומה יהיה תוכן התכנסויות אלו?
הצעה אחת היא להיפגש בבתי קפה ולערוך שם התכנסויות קהילתיות וקבלות שבת. לפני מספר חודשים קיימתי יחד עם מספר חברים קבלות שבת בבית הקפה "ארומה" במושבה הגרמנית בירושלים. ההצלחה הייתה גדולה ואנשים נהנו מערב שישי מיוחד, עם שירה בציבור, קטעי קריאה המאפשרים לכל אחד למצוא את עצמו בתוך פרשת השבוע, הדלקת נרות וברכה על היין והלחם, ואווירה ייחודית שיוצרת תחושה טובה של כניסת השבת.
הפעילות הקהילתית יכולה להתקיים גם במקומות אחרים כמובן, כמו יציאה יחדיו לטיולים בשבת, חגיגת בני מצווה לילדי הקהילה, התכנסות ללימוד ועיון של מבוגרים במוצאי שבת בבתי אחד מחברי הקהילה וכדומה.
הרעיונות הם רבים, ואפשרויות ביטוי חגיגת השבת הן הזדמנות לעצב את זהותנו.