זהירות מ "ברית הזוגיות"
מאת יאיר רוטקוביץ'

חוק "ברית הזוגיות" עלול להיות מצג שווא שירצה בעיקר את הממסד הדתי. החוק לכאורה יפתח ערוץ נישואין אזרחי שווה זכויות לנישואין הרבניים, אך למעשה עלול לשלול זכויות אדם ויוכל לבזות את אלו שיבחרו במסלול "ברית הזוגיות". התנגדות הממסד הדתי והמפלגות החרדיות לחוק היא אוטומטית על מנת שזוגות המוגדרים כיהודים לא יוכלו להירשם, ועל מנת שלא לתת אפילו מצג מלאכותי של נישואין שלא דרך הרבנות.
בכוונת מכוון נקרא החוק "ברית זוגיות" והמרשם במשרד הפנים  "מרשם הזוגיות" ללא אזכור של 'נישואין', או 'אזרחי'. וזאת משום שנבנה כיצור כלאיים הנועד ראשית לחזק את הרבנות הראשית במעמדה המונופוליסטי בקביעת המעמד האישי. וכל זאת בשם המטרה לאפשר ל"פסולי החיתון" להתחתן כאן בישראל.
החוק בגלגוליו השונים, החל מועדת בר-און בכנסת הקודמת,  וכלה בהצעת החוק של ח"כ טל, שאולי תוצג בכנסת הנוכחית, עלולים להכליל בחוק פגיעה וביטול מעמד הידועים בציבור. או בלשון החוק המוצע: "לא יוכרו בציבור בני הזוג שלא נרשמו במרשם לאחר כניסתו של חוק זה לתוקף". רבים חיים במעמד  שכזה, בעיקר זוגות החיים יחד, ע"פ נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הנכונים לשנת 2007, חיים בישראל כ 51 אלף זוגות כאלו, גם על מנת שלא להיזקק כלל לממסד הרבני ולהימנע במקרה של פרידה מ"גט לחומרא" רבני, המחויב לפי חוק גם לנרשמים כנשואים דרך נישואי חו"ל. במקום למסד ולחוקק את מעמד הידועים בציבור, שלא יהיה רק בנוי מקובץ פסיקות, עלול לבוא החוק ולפגוע במעמד זה. לפי החוק המוצע מעמד הידועים בציבור לא יתאפשר באופן אוטומטי, ויהיה צורך בפסיקת בית משפט, על מנת להכיר בהם ככאלה, אם בכלל, וזאת בגלל שלא נרשמו ב"מרשם הזוגיות". וכך מקום המפלט עוקף הרבנות שאיפשר זוגיות ושמר על זכויות זוגיות, דרך מערך פסיקות רחב של בתי במשפט, לא יהיה בר השגה.
תוצאת לוואי חמורה של ביטול מעמד הידועים בציבור יהיה שלילת מעמד זוגיות מסני זוג מאותו המין ובלשון החוק:  "ברית זוגיות – הסכם שנערך לפי חוק זה בין איש ואישה לחיות יחד כבני זוג" - גם האופציה לחיות כידועים בציבור נחסמת בפניהם. ובהעדר הגדרה משפטית אחרת הם עתידים לאבד את זכויות הזוגיות שלהם. ויהיו מחויבים לפתוח במאבק מחודש להכרה בזכויותיהם. והפעם הקושי יהיה גדול יותר בשל החלתו של חוק "ברית הזוגיות".
עוד מוקש הטמון בחוק נוגע לנישואי חו"ל. ישראל מכירה בנישואין הנערכים בחו"ל מכוח אמנות בינלאומיות, על מנת לשמור על עקרון ההדדיות, עקרון שדרכו מדינת ישראל מבקשת ממדינות אחרות שיכירו בנישואין שנעשו כאן בישראל. על המחוקקים יהיה לקבוע מפורשות שעל פי החוק המוצע לא תתבטל אוטומטיות זו, ונישואי חו"ל ימשיכו להיות מוכרים לרישום "נשוי/נשואה" במרשם התושבים ולא רק לצורך רישום ב"מרשם הזוגיות", אחרת יורחב למעשה המונופול האורתודוכסי של הרבנות, ורק הרבנות תוכל לרשום "נשוי-נשואה" במנהל האוכלוסין של משרד הפנים.
אפליה מובנית ובלתי סבירה נוספת היא הדרישה שהנרשמים במרשם הזוגיות ייהנו מהזכויות רק שנה וחצי לאחר הרישום. בניגוד גמור לזוג הנישא ברבנות שנהנה מזכויות זוגיות באופן מיידי. ובלשון החוק: "לא יחולו על בני זוג שנרשמו במרשם הזוגיות אלא לאחר שחלפו שמונה עשר חודשים מיום שנרשמו". הדרישה לבחון את רצינות הקשר וכנות ההתקשרות רק ודווקא בברית הזוגיות, היא התעמרות מיותרת. 
מדווח בתקשורת על "פשרה" אפשרית בה יוחל החוק רק כאשר שני בני הזוג הינם "פסולי חיתון" הנחשבים לגויים בעיניי הרבנות האורתודוכסית, ולכן לא יהיה לה עניין בקביעה על דרך נישואיהם. אולם, העובדה היא שרובם של אותם "פסולי חיתון" הם יהודים ש"רק" אביהם יהודי, ועלו כיהודים וחיים כיהודים, והחוק החדש אם יתקבל יחייב אותם להצהיר ברבנות "אני לא יהודי/ה"! וזאת על מנת שיוכלו להירשם ב"מרשם הזוגיות". מדינת ישראל הכירה בהם כזכאים לעליה מכוח חוק השבות, ורובם עלו מתוך הזדהות כבני העם היהודי,  אך כשהם מבקשים להשתרש כאן ולהתחתן, המדינה תבקש מהם להתכחש ליהדותם! פשרה זו בעצם יוצרת נישואין סוג ב', מסלול למנודים שנאלצים להתכחש ליהדותם על מנת להתחתן.
 באם לא יוסרו מוקשים אלה ניתן לומר ש"ברית הזוגיות" הינה התחכמות משפטנית מגונה שמגרעותיה עולים על יתרונותיה. ובשם הרצון לסייע ל"פסולי חיתון" ובדרך לחוק "פורץ דרך" יורחב המונופול האורתודוכסי, יבוטל מעמד משפטי חיוני של ידועים בציבור, וישללו זכויות אדם לבני זוג מאותו המין ואולי לאוכלוסיות רחבות אחרות בחברה הישראלית.