המדריך השלם לחתונה השפויה
פורסם לראשונה ב27 בספטמבר 2005, בבלוג "ערעורים על החיים", נתקבלה רשותה של המחברת שבינתיים פתחה בלוג חדש: העונה הבאה - עוד בלונד בבלונדלי
נו טוב. אולי קצת הגזמתי. זה לא מדריך והוא לא שלם וחתונה ושפויה זה סוג של אוקסימורון למתקדמים, אבל חוץ מזה?! הכל מדוייק.
אז דבר ראשון, המחברת מסייגת את כל המלצותיה ומודיעה:
מעולם לא רציתי להיות כלה. לא חלמתי להיות כלה. לא חשבתי שאני ארצה להתחתן. לא עלה בדעתי שאני אגיע למצב של חתונה. חתונה לדעתי זה טקס לא רלוונטי לחיינו העכשוויים וכל עניין החתונה מבחינתי היה סיבה מצויינת לחגוג עם השבע חברות-על והשלושה ידידים אקסטרה שיש לי.
לכן, אם את אחת מאלה שתמיד חלמו על היום שהן יופיעו בלבן מתחת לחופה, דלגי יקירה, דלגי לפורום חתונות.
(והנה מגיע הטיפ הראשון)
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
להיזהר מאוד מפורום חתונות. באמת. מסתובבות שם נשים שמוכנות להוציא הון עתק על דברים לגמרי ביזאריים כמו: לימוזינה, מתנות לאורחים (שזה אגב, אבסורד שלא נודע כדוגמתו. אם את כלה מבוגרת אז כבר יצא לך לפנק כל אחד מהאורחים שלך במתנות בחתונות שלהם. ובלידות שלהם. ובסיבוב השני גם. ואם את צעירה - אחותי, אין לך מושג כמה מתנות את עוד תצטרכי לתת), צוות הפקה של חמישה צלמים (שלושה מתוכם וידאו), שמלות (ללא מילים. באמת. אם יש משהו שיצא מכל פרופורציה אפשרית זה מחיר של שמלה לבנה), איפור ושיער. כמו כן על הפקות סרטים להנאת האורחים (שעמום תחת), מצגות (מה זה?! אמנם נהוג להתייחס לחתונה כאל עסק, אבל מצגת זה לא לקחת את זה טיפה`לה רחוק מדי?), מפלי שוקולד, שירי חתונה, קישוטים לשולחן, הזמנות שנופלות על המוזמנים ממסוק, והרשימה עוד ארוכה היא ורבה. רבה.
בקיצור- אם את לא מאלה - אל תלכי לבדך. אל תלכי לבדך בפורום הלבן.
ודרך אגב, מעיון לא מעמיק בפורום חתונות מתברר שהיחס בין נשים שמתחתנות לגברם שמתחתנים הוא למרבה האבסורד 1:1000 . בניגוד לחוק הפיזיקלי הנודע - חתונות סטרייטיות ומין המשתתפים בהן.
נו מילא.
פורום חתונות, שנני מעכשיו, נועד לקבלת אינפורמציה מדוייקת לגבי בעיה ספציפית. ובשום פנים ואופן הוא לא קשור לפרופורציות.
נשים מוכנות בשם המנטרה "מתחתנים רק פעם בחיים", מנטרה שמנוגדת, אגב, לכל סטטיסטיקה מוכרת בארץ ובעולם, לצאת מדעתן לתקופה של בין חודשיים לשנה וחצי. וכן, יש כאלה שעוסקות בהפקת החלום שלהן שנה וחצי. מבעית אבל אמיתי.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
ועוד כמה טיפים לכלה שמעוניינת להשתמש בכספים שלה למטרות חשובות יותר מערב חתונה:
- בלי אולם - כל תחשיב שלא תעשי יוביל אותך למסקנה ההתאבדותית - עיקר הכסף שלך הולך להיות מושקע בקיבתם של אורחייך. אולמות חתונה זה עסק לגמרי יקר. הכי טוב? לכי על מקומות שסוגרים לאירועים. מסעדות, בתי קפה, בתי כנסת, כל מקום שהוא לא אולם חתונה יוריד את ההוצאות בחצי.
- לא לספר לאף "ספק" שאת מתחתנת - תסרוקת רגילה עולה 80-400 שקל. איפור 150-250. מריחת לק - 20-30. וייצא אותו דבר. אולי יותר יפה אפילו. כשהספר והמאפרת לא יודעים שאת כלה הסיכוי שתצאי סוג של הכלאה מחרידה במיוחד בין עוגת קצפת לטאג` מאהאל יורד פלאים.
- להגביל מספר אנשים - את באמת צריכה את כל קאדר העובדים של אבא שלך, הקולגות של אמא שלו, הבני דודים של הבת דודה, כל האנשים האלה מהעבודה?
יש לי תירוץ מוכן בשבילך: "החלטנו על חתונה קטנה ואנחנו מזמינים רק חברים קרובים ומשפחה". אף אחד לא נעלב. להיפך כולם מאוד מרוצים. חוץ אולי מהחברים הקרובים והמשפחה. התירוץ הזה תקף גם להורים וזה בסדר שהם יוסיפו מבט עצוב, השפלת ראש ענוגה, אפילו דמעה מבצבצת בזוית העין "הילדים החליטו על חתונה קטנה ומותר לנו להזמין רק משפחה". גם הקולגות שלהם מהעבודה ישמחו. אחרי הכל אף אחד לא רוצה לשלם את הקנס.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
ולזו שמעוניינת לשמור על חלק מהבריאות הנפשית שלה (אי אפשר על הכל, אני כבר אומרת, כמה שאת שפויה וריאלית את חייבת לאבד לפחות עשרה אחוז שפיות, אחרת זה לא נקרא שהתחתנת)
- לא לעשות את זה לבד - כן, אני יודעת, הסטיגמה אומרת שנשים מפיקות את החתונה של עצמן בזמן שהגברים יושבים בבית ומחכים שההפרעה הנפשית הפוקדת את השותפות לחיים תעבור. זה יהיה ככה רק אם תתני לזה להיות ככה. אתם שניכם ביחד בעניין הזה. אם הוא משחק אותה פסיבי תאקטבי אותו. בדיוק כמו שהוא מתפקד בעבודה. תתני לו טלפונים לעשות, פגישות לקבוע, תגרמי לו ליזום, לכלב. את לא צוות הפקה והוא לא גבר חסר אונים. ותקפידי לשאול אותו מה הוא רוצה. זה שיש דברים שלא מעניינים אותו לא הופך אותם למעניינים אותך. אף אחד לא אוהב להתעסק בצבעים של המפיות, אבל מישהו צריך לעשות את זה, וזו לא צריכה להיות דווקא את.
-לא להתייחס לאמירות כמו "זכית", "איך הצלחת לתפוס אותו" ובטח לא למבטים של "36 שנים הוא היה רווק וזה מה שהוא הביא בסוף?" מהחברים שלו.
לזכור שאת אמנם שמנה אבל את חכמה, מצחיקה, ספונטנית ומעניינת.
נכון, למחמאות האלה יצא שם רע בתור קאבר לא-כוסיות, אבל זה לא עושה אותן לא נכונות.
וחוץ מזה החברות שלך חושבות שאת מאממת. ושהוא זכה. והחברות שלך זה מה שבאמת חשוב.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
שווה לא-שווה לכמעט סיום:
שווה - להשקיע את כל מה שחסכת אצל הספקים במלון כיפי במיוחד. נגיד השיזן ספא של דניאל. ככה את נהנית עוד שלושה ימים אחרי. בעיקר מהפלטה של הסושי והשמפניה.
לא שווה - להשקיע באברי גלעד. ומדובר בהשקעה. למען האמת הסעיף הוצאות הכי כבד חוץ מהמסעדה היה אברי. מה שאומר שהוא עלה יותר מסופשבוע ספא במלון יקר במיוחד כולל התוספות מהמיני בר והשתיה בבריכה ולמרות שהחלקים היותר מצחיקים של הטקס היו החלקים שאנחנו כתבנו אחד לשני.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
והנה החלקים שאנחנו כתבנו אחד לשני
התחייבויות שאחד ביקש מהשניה:
1. שמספר בע"ח בבית לא יעלה על מספר חדרי-השינה.
2. אם היא מתעוררת באמצע הלילה שאני אדע על כך רק בבוקר.
3. שלא תפספס אף שידור חוזר של "גאווה ודיעה קדומה".
4. שתפסיק להתעלל עם האוטו בעמודים הקטנים שעל המדרכה.
5. שתפסיק לקנא ביחסי עם המלחם.
ואחת מהשני:
1. שילמד לבקש סליחה. סאמק. מדובר בפעולה פשוטה שמלווה בשתי מילים "אני מצטער". ולא (למרות שהוא מתנהג כאילו כן) בשתיית ציאניד.
2. שיפסיק לעשות טקס ממלכתי מכל נאד. לא כל פעם שהוא משחרר גזים צריך להוריד את הדגל לחצי התורן ולהעמיד שלושה חבר`ה שישירו "לך ירושלים"
3. שילמד לקחת אחריות ויפסיק להאשים אותי בכל דבר שקורה החל מזה שהוא שכח לחבר את המחשבים ברשת פנימית וכלה במלחמת העולם השניה.
4. שיפתיע אותי ויקנה לי מתנות מדי פעם. שונא מתנות יחיה וזה - לא בבית ספרנו. (ולא. טוויסט זו לא מתנה. גם טעמי לא. בעצם טעמי כן. אבל שיגוון, ובכלל -)
5. שיפסיק לדחוף לי אוכל. כאילו הוא סבתא שלו מתקופת הצנע. לא כל פעם שאני עצבנית אני רוצה בורקס. לפעמים אני סתם רוצה שיבקש סליחה (ר` סעיף אחד)
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
הכי חשוב - חגי, האיש והחתונה שחוברו להם יחדיו, התריע בבוקר החתונה שהוא לא מרגיש טוב ויכול להיות שהוא לא יגיע. אין מצב אמרתי לפרטי. עוד אלף שקל נוציא על אמבולנס, אבל חגי היה יהיה בחתונה הזו. ואכן הוא יהיה והוא הווה והוא היה בחתונה. לשמחתם של (כמעט) כל האורחים מהצד שלי. או לפחות אלה שמנויים על הבלוג (וגם אלה שלא מנויים - פנינט - אבל קוראים אותו בכל מקרה).
שביקשו וקיבלו הצבעה מיוחדת לכיוונו.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
הערות מערכת האתר:
1. פורסם לראשונה ב27 בספטמבר 2005, בבלוג "ערעורים על החיים", ונתקבלה רשותה של המחברת לפרסומו, בינתיים פתחה בלוג חדש: העונה הבאה - עוד בלונד בבלונדלי
2. למי שלא שם לב זהו מאמר הומוריסטי עם טאץ' של רצינות. במידה ומישהו נפגע מהנאמר לעיל, הנהלת האתר נוטלת את מלוא האחריות על הפרסום. אנא פנו אלינו במידה ויש הערות. |
|
|
|
|
