טקסים שער עורכי הטקסים היהודיים חילוניים חתונה שווה - למה האפיפיור חובש כיפה ומה הקשר לחתונה?
חתונה שווה

חתונה שווה 

מאת גיא אורן
הסלוגן של השנה האחרונה בתחום החתונות הוא חזק משתי סיבות.
הסיבה הראשונה היא שהוא קצר ופשוט.

הסיבה השניה היא שכמו שיר האיקו יפני, הוא מצליח בפשטות להעביר מסר עמוק, למעשה שלושה מסרים: המסר הראשון, שמדובר במסיבה. ככלות הכל, זו המטרה! כיף, הנאה, צחוק ושמחה. זהו רגע שבו הזוג השקיע המון מחשבה וזמן כדי שתהיה אחלה מסיבה- מסיבה שווה! ללא קשר כרגע לענייני החופה, והאהבה שכמובן היא סיבת ההזמנה. פשוט זמן ליהנות!

המסר השני, שמדובר באהבה שוויונית. שלא כמו הטקס היהודי המסורתי, שכל כולו במעמד צד אחד, הקונה, כלומר הבעל, והצד השני נוכח נפקד, המוחפץ, זו האישה. בטקס החילוני, המטרה היא להצהיר על האהבה ועל

היחסים השוויוניים בין בני הזוג.
מסר פשוט אבל מהפכני, אם מתסכלים בפרספקטיבה של 2000 שנה, מאז שהונהג הטקס המסורתי.

המסר השלישי, ולטעמי הוא החשוב מכולם, ובזכותו הומצא הסלוגן הזה עכשיו ולא לפני עשרים שנה או אפילו לא לפני עשר שנים, היא שהמסר מבטא הלך רוח מאוד עמוק בדור של אלו שמתחתנים היום. הלך הרוח נוטה לכאן ועכשיו, לא לעתיד או לעבר אלא להווה. חתונה שווה, חוגגת את העכשיו, הווה שווה! לא במקרה שתי המילים האלו דומות בצורתן ובהגייתן. ההווה נתפס בעיני כרגע הכי שווה, מאוזן, ללא מטעני עבר או ציפיות מהעתיד, הוא פשוט קיים, נושם, חי את הרגע.

אני עורך טקסי חתונה כבר 13 שנה (אין קשר עכשיו לבר מצווה...) ושמתי לב שיש שינוי בין הדור שהתחתן אז לבין הדור שמתחתן היום. לדור של היום חשוב הרבה יותר להשמיע בטקס את ההווה. אין ספק שהעתיד חשוב, יש תוכניות, חלומות, משאלות ותקוות, אולם בעיני הזוגות חשוב יותר לדבר על הזוגיות של עכשיו, בלי קיטש, בלי יותר מדי היסטוריה, תרבות, לאומיות ועם המון הקשבה לפנימיות, לקשר שהופך את הזוג לחזק יותר, שלם, משלים, קשר תומך שעוזר להבין את החיים ולחיות. וכן, ההתמקדות במעגל הפנימי של הזוגיות, הוא סוג של התמקדות בהווה.

הנה למשל טקסט שמאוד מתאים להלך הרוח הזה, שנאמר בתחילת אחד הטקסים שערכתי לאחרונה:

"אחר הצהריים של יום שישי הוא זמן כל כך ישראלי של שקט, הרגע שבו אפשר לכייל מחדש את המצפן האישי והלאומי, וזהו רגע מצוין לטקס נישואין, באווירה שכולנו כאן קשובים לפעימות הלב שלנו ושל הזולת, הרגע שבו אנו נאמנים לעצמנו ולסביבתנו."

זהו טקסט של הווה. של הקשבה אחד לשני ולעצמי, ללא מטעני עבר או ציפיות, פשוט להקשיב למה שמתרחש ברגע הזה.

דוגמא נוספת וחזקה היא שבירת הכוס. בעוד שהטקס המסורתי מתייחס אל העבר, המיתוס של ירושלים, על כל ההיסטוריה המשתמעת מכך, במשפט "אם אשכחך ירושלים...", ברוב המוחלט של הטקסים שאני עורך לאחרונה, הזוגות אוהבים להשתמש במטאפורה של שבירת הכוס כסמל להתמודדות עם מכשולים. יש מספר רב של נוסחים, אביא לכאן רק דוגמא אחת:

"החיים אינם מושלמים: תמיד ניתקל במהמורות בדרך, אולם בליבנו השאיפה ליצור משהו שלם היא החשובה, רוח של אופטימיות לגבי אופיו של האדם והחברה. החתן ישבור כעת את הכוס כדי לסמל את התקווה להתמודד בצורה מוצלחת עם כל מכשול."

מבחינתי הדגש במדרש הזה, על אף הציפייה לעתיד לגבי רוח האדם, היא ההתמודדות עם מכשולים, הכאן ועכשיו המעסיק את הזוגות, לא ההיסטוריה לגבי העם היהודי וירושלים וגם פחות העתיד, אלא שההווה הוא ההתמודדות והתמיכה הזוגית, לא לגבי העתיד והילדים, אלא החיים באופן כללי.

חתונה שווה, זהו סלוגן מצוין שמביא לידי ביטוי את המטרה של הזוגות אשר מעוניינים בטקס חילוני, שמח, טקס ריאליסטי, עם הומור עצמי, שמבטא התמודדות ולא קיטש ורוצה לשמוח וליהנות מהרגע, בצורה שוויונית, אותנטית, כפי שהם חיים את חייהם בימים שלפני ואחרי החתונה.