משום כך, בכתובה הדתית ,המקובלת בחתונה האורתודוכסית, נוקב החתן בסכום כסף, שהוא הילך חוקי בפני כל בית-דין,היוצר מראית-עין של קנייה, של היות האישה רכוש "הבעל" (ביהדות אֱנוֹשׁית, נוהגים אנו לנקוט לשון "אישי", "האיש שלי" , "בן זוגי" כדי להימנע מהמשמעות השלילית, מבחינה מגדרית ומוסרית).
בכתובה אֱנוֹשׁית. אין ציון של סכום כסף. הגיבוי החוקי לנישואין, מצוי בדיני המשפחה האזרחיים.
אם כך, במה שונה כתובה אֱנוֹשׁית מהכתובה הדתית?
א. רוחה של הכתובה ופרטיה שוויוניים והדדיים בין בני הזוג.
ב. יש בה מקום לכתיבה אישית ,של כל אחד מבני-הזוג זה לזה.
לבטא רגש, ציפיות,מחשבות, אמון ואמונה.
ד. יש בה כתיבה משותפת, של חזון המשפחה החדשה. איך אנו רואים את משפחתנו, אופייה, ערכיה, מזגה, ויחסי האנוש בתוכה.
כך הופכת הכתובה לתהליך, של הכנה ערכית ורגשית של בני-הזוג, לקראת הפרק החדש של חייהם. נגיעה בעיקר. כיף לשבת ביחד,לחשוב לשוחח ולכתוב.
רצוי לפנות ערב, מול השקיעה.
מובא לזכרו של הרב קובי וינר ז"ל, רַב אֱנוֹשׁ ומשורר, חבר קבוץ מזרע, שהיה מבין עורכי הטקסים של שער עורכי הטקסים במשך תקופה ארוכה.
