חתונה מעורבת יאיר רוטקוביץ' חתונה שווה טקס חילוני טקסים
דף הבית >> נישואין >> מאמרים >> על נישואי זוגות "מעורבים" יאיר רוטקוביץ'

אהבה מורכבת, על נישואי זוגות "מעורבים" 

יאיר רוטקוביץ'
אני עורך חופות לזוגות לא מעטים של יהודי/ת, ולא יהודי/ת. מעשה שכזה נחשב בקרב ציבור יהודי רחב, דתי וחילוני כאחד, כמעשה שלא יעשה וכפוגע בעתידו של העם היהודי, ומקבע התבוללות ואובדן של היהודים. אולם, בהתבוננות מעמיקה יותר בזוגות כאלה, עולות מסקנות אחרות ושונות, המצביעות על חובה לעצב יהדות דינאמית ונושמת, הרבה יותר מן המקובל. 
כיום, הביטוי 'גוי', הוא תיוג של יהודים לגביי שאינו יהודי, תיוג הבא לגנות. כי אין כאן רק השמת ה'גוי' מחוץ למעגל התרבותי "שלנו", שהוא תיוג המתרחש בכל חברה כלפי זרים, אלא יש כאן התנשאות, יש בביטוי הזה חידוד הגישה של "אתה בחרתנו" (ורק אותנו), יש כאן ריח רע של יוהרה. 
השימוש במושג 'התבוללות' חייב להיות שמיש בזהירות רבה. ביטויים כאלה של עירוב תרבותי עם הנחות ממך וכמבטאים אובדן זהות, לקוח גם מז'אנרים מתבדלים אפלים שלא לנו להדמות להם, אף אדם לא פוגם בטוהר הגניוס היהודי כשהוא מקים בית עם לא יהודי/ת.
 

יש לא מעט זוגות צנועים מורכבים שכאלה החיים בשקט ושלווה, והם חיים באושר ובאהבה, והרבה מהם לא סתם מבולבלים, ויודעים היטב וגאים מאוד ביהדותם, אין כאן מקרה שרומן במדינה רחוקה הלהיט אותם והם שכחו את כור מחצבתם. אלו אנשים מן הישוב שמדברים באופן מושכל וחד בשפה יהודית אחרת מהמקובל אצל הרוב. 
מעדות אישית אני יכול לספר, שבדרך כלל בן הזוג היהודי/ת מתעקש לשזור בטקס החופה, טקסטים ומחוות ניכרים מהטקס היהודי. ולא כדי לרצות איש, אלא כדי לבטא את עצמו ופנימיותו. מבחינתם, נישואין ללא יהודי/ת אינו טומן בחובו התכחשות למקור ממנו הם באו, אלא בחירה מושכלת בחיים מורכבים ולא פשוטים. של ערוב תרבויות, מנטאליות, שפות ועוד ועוד. כי האהבה כאן מכריעה... היא מורכבת, אך יש אהבה. 
באופן לא מפתיע, למרות שלא מייחדים לכך מחשבה, להורים ולמשפחה של הלא יהודי/ת, לא פחות קשה ולא פחות מטריד שהבן או הבת בחרו להם בן זוג יהודי/ת, בן זוג מתרבות שהיא כה שונה וכל כך מרוחקת מהם. ההתמודדות שלהם מורכבת לא פחות. המחשבה של חלק  מההורים היהודיים שפגשתי שהקושי שייך רק להם, הוא מוטעה. לאותם הורים לא יהודיים קשה לא פחות, קושי להכיל את הזר והשונה מהם, ועוד באופן כה אינטימי. אבל, הם "הגויים", בניגוד להורים היהודים, לא מציירים בנפשם שהבן או הבת מחללים את הזרע, וגורמים שואה לתרבות ממנה הם יצאו... אין להם את היוהרה לחשוב שהם יותר טובים מאחרים, בשם אלוהים העם והמולדת. קשה ל'גויים' האלה כי הבן או הבת בחרו בשונה והלא מוכר, זה הכול. ואולם אצל היהודים יש מוטיב נוסף של התנשאות, וחבל. תרבות דגולה לא יכולה לצמוח מהלך נפש שכזה.
כיום, מצביעים על מכנה משותף, נמוך ומינימאלי ביותר. ומבקשים לשמור באמצעותו על צביון העם היהודי. כיום, בעיקר בישראל, מתוך כפייה ממסדית דרך "מכנה משותף" שערורייתי, רוב הציבור עדיין בוחר לכאורה באורתודוכסיה. אך זו לא  בחירה ראויה ומושכלת, בשוק חופשי. יש כאן כניעה מבישה להפחדות של "פירוד העם" ו"אחדות העם". ובעיקר ניצול רגשני של רצון לשייכות לשבט היהודי סביב עריכת טקסי חיים. הרצון לרצות את ההורים והמשפחה, את ההורים או סבא וסבתא. ולא כי האורתודוכסיה מיטיבה לעצב יהדות ראויה ורלוונטית עבורם, 
הסיבה ש "כי כך עושים כולם". היא עלבון גדול ליהודים. המעיד כיצד מתעצבים חיי הזוגיות והאהבה שלהם, יהדות בכל מחיר…? לא ולא.  תרבות שבראש מעיניה רק לשרוד, לא תצמיח הרבה. וניסיון לצייר אותה כסוד הקיום הוא פתטי. 
התמעטות היהודים צומחת בעיקר כי מאפייני החיים של היהדות "הסטנדרטית" לא רלוונטיים ליהודים צעירים, קל להטיח בהם שהם רדודים ומתכחשים לתרבות והדת ממנה הם יצאו, אבל מה בעצם הממסד האורתודוכסי  מציע להם ? יהדות הלכתית, המקדשת דווקא את המילה הכתובה, המתעקשת שלא להשוות בין המינים, המקדשת הלכות טפלות שאינן מתקנות עולם. "המתבוללים" לא מטומטמים, והם כנראה מצאו שהיהדות כיום לוקה במחלת רדיפה  מתנשאת, ובעיסוק אלילי בהנצחת העבר ולא בבניית מרוכזת עתיד הומאני יותר עבורם. ואין להם שום עניין רק להשתייך לקולקטיב שכזה. הציות למינימליזם האורתודוכסי, הוא שגורר עזיבת יהודים רבים את תרבותם. כי אם זו "היהדות" אז עדיף בלעדיה. 
החיים היהודיים דורשים מורכבות ואומץ, לא הסתגרות ופחד מהשונה. רק שפה יהודית רעננה תעצב קולקטיב כה מיוחד שיהיה אולי טעם להתחתן "דווקא" עם בן/בת העם המיוחד הזה.

מאת יאיר רוטקוביץ'